הזמנה לחינה לפי מסורת, מרוקאית, תימנית ועוד
הזמנה לחינה מרוקאית נכתבת כמו כל הזמנה לחינה: שמות, יום ותאריך, שעה, מקום ושתי המשפחות. המסורת נכנסת דרך העיצוב, בצבעים ובחפצים שמגיעים מהטקס עצמו. כאן מה שמאפיין כל עדה, ממקורות שבדקנו.

הזמנה לחינה מרוקאית נכתבת כמו כל הזמנה לחינה: שמות, יום ותאריך, שעה, מקום ושתי המשפחות. המסורת נכנסת דרך העיצוב, בצבעים ובחפצים שמגיעים מהטקס עצמו. כאן מה שמאפיין כל עדה, ממקורות שבדקנו.

בדקנו 77 הזמנות לחינה שספקים ישראלים מציגים באתרים שלהם. באף אחת לא מצאנו עיצוב של עדה מסוימת. אצל אחד הספקים, תחת התגית "חינה תימנית", מופיעות אותן תבניות עם חמסה וקשת מרוקאית שמופיעות בכל השאר.
גם הנוסח לא משתנה. בכל ההזמנות כתוב "טקס החינה", שעה אחת, מקום ושתי משפחות. לא מצאנו אף הזמנה עם "מברוק", עם מילים ביהודית-ערבית או עם פסוק. השורה באנגלית מתחת לשמות, "The Henna Party" או "The Henna Ceremony", זהה בכל העדות ואף פעם לא מזכירה את העדה. שבעה נוסחים מלאים להעתקה ריכזנו בנוסח הזמנה לחינה.
מה שכן שונה בין העדות הוא הטקס. מה הכלה לובשת, מה יש על המגש, מה צובעים ואיך. משם אפשר לקחת צבע, בד או חפץ אחד להזמנה. הזמנה שבנויה על פרט אמיתי מהטקס של המשפחה נראית אחרת מהחמסה שכולם שולחים.
לפי המנהג המרוקאי חוגגים את החינה יום לפני החתונה. בני המשפחה מובילים את הכלה והחתן עם נרות בידיים ונהוג להלביש אותם בתכשיטי זהב.
הבגד שמזוהה עם החינה המרוקאית הוא "הלבוש הגדול", אל-כסווה אל-כבירה. במוזיאון היהודי בניו יורק שמורה תלבושת כזו מסוף המאה ה-19, ממרקש או מרבאט. החצאית מקטיפת משי עם סרטי זהב והחלק העליון רקום בחוטי זהב. לפי המוזיאון, כלות לבשו אותה בטקס החינה. בתערוכת חינה בחולון תוארו שמלות קטיפה בבורדו עם רקמת זהב. עוד נכתב שם שמעמד הכלה נמדד במספר הצמידים שענדו היא ואמה.
בהזמנה: קטיפה כהה עם רקמת זהב, ולא זהב מודפס. בורדו וזהב הם הצמד הקלאסי של החינה המרוקאית ורואים אותם בהרבה הזמנות. מה שמרגיש באמת מרוקאי הוא החומר עצמו: קטיפה עם רקמה בולטת שתופסת את האור, סרט זהב לאורך הקצה, צמידים או נרות.
בעבר נמשכו מנהגי החינה התימנית שבוע שלם לפני החתונה. היום גם אצל התימנים חוגגים בדרך כלל בערב אחד.
בתערוכה בחולון תואר הגרגוש, כיסוי הראש של הכלה, כאלמנט המרכזי בלבוש. כלה מהעיר וכלה מהכפר נבדלו במספר הפרחים ובגודל. בכתבה משנת 2003 על חינה תימנית בישראל הכלה לובשת שמלה עם חוטי זהב וכתר גבוה מוקף פרחים טריים וענפי שדאב, צמח ירוק שנחשב שומר מעין הרע. על הצוואר שרשראות של חרוזי ענבר אדומים וכתומים עם כדורי כסף בעבודת פיליגרן.
את תכשיטי הכסף של הכלות היהודיות בצפון תימן אפשר לראות במוזיאון ישראל. הצורפים היהודים עבדו בפיליגרן ובגרנולציה, חוטי כסף דקים וגרגירי כסף זעירים.
בהזמנה: כסף בעבודת יד, ענבר וירוק. כסף לצד הזהב, אדום וכתום של ענבר וירוק של פרחים ועלים. איור של כלה בגרגוש הופך בגד עם משמעות לקישוט. פרט אחד אמיתי, שרשרת פיליגרן או ענף שדאב, אומר "תימני" בעדינות.
בחינה העיראקית יש מנהג מתוק במיוחד. בתערוכה בחולון תואר איך שמים רחת לוקום על אצבעות הכלה והחתן. האורחים אוכלים את הלוקום ישר מהידיים שלהם, סימן לחיים מתוקים.
בהזמנה: קוביות לוקום. מגש לוקום ליד ההזמנה מספר על המנהג בלי מילה. זה פרט שלא ראינו באף אחת מההזמנות לחינה שבדקנו.
באנציקלופדיה Countries and Their Cultures מתואר שבוע החתונה הבוכרי המסורתי. ביום שני חגגו הנשים את צביעת ידי הכלה בחינה. החופה נערכה ביום רביעי.
בוכרה הייתה מפורסמת באריגי משי באיקט. בשיטה הזאת צובעים את החוטים לפני האריגה ולכן הקצוות של הדוגמה נראים מטושטשים. מעיל של אישה מבוכרה עם בטנת איקט, מאוסף מוזיאון ישראל, הוצג ב-2017 במוזיאון היהודי בניו יורק.
בהזמנה: דוגמת איקט. צבעונית ומטושטשת בקצוות, כרקע או כבד שעליו מונחת ההזמנה. היא שונה מכל מה שמוכרים היום לחינה.
על החינה הלובית סופר בתערוכה בחולון שמרחו חינה גם על השיער של שני בני הזוג. אצל יהודי הודו הירוק שלט בשמלת הכלה, צבע שסימל שפע. את החינה מורחים שם על אצבע של יד ימין.
על החינה הפרסית והתוניסאית לא מצאנו מקור אמין שמתאר איך הטקס או ההזמנה נראים בישראל היום. אז לא נמציא. כאן הכי נכון להתחיל ממה שיש במשפחה: שמלה של סבתא, קערה, מגש או רקמה. חפץ אמיתי מהבית יכול לתת להזמנה את הצבע ואת הדוגמה שלה. הוא נאמן למסורת יותר מכל עיטור שנמכר כ"מזרחי".
כשהכלה והחתן מגיעים משתי עדות, אין צורך לבחור אחת. קחו פרט אחד מכל צד ובנו סביבם צבע אחד. למשל קטיפה בבורדו מהצד המרוקאי ולוקום מהצד העיראקי. שני פרטים מספיקים. מעבר לזה ההזמנה מתחילה להיראות כמו קטלוג.
אם אין עדה מסוימת, המראה המוכר עובד: חמסה, קשת ואריחים בזהב ובבורדו, או רקע שמנת עם צבע אחד בלבד. פירטנו בסרטון הזמנה לחינה מה עדכני היום ומה כבר פחות.
בהזמנות שבדקנו העדה לא נכתבת. אם חשוב לכם שהאורחים יידעו, למשל כדי שיגיעו מוכנים לתלבושות, כותבים את זה בהודעה ששולחים עם ההזמנה:
משפחה וחברים יקרים, מצורפת ההזמנה לחינה המרוקאית של רעות ואלעד, ביום שלישי 13.07 בשעה 19:30, באולמי הגן בראשון לציון. תלבושות מסורתיות יחכו לכם במקום. נשמח לאישור הגעה עד 06.07.
ב-vite רואים סקיצות בחינם לפני שמשלמים. את זו שבחרתם מקבלים בתמונה ובסרטון של אותה הזמנה.
לא. בהזמנות שבדקנו הנוסח זהה בכל העדות: "טקס החינה", שעה, מקום ושתי המשפחות. מה שהופך הזמנה למרוקאית הוא העיצוב, למשל קטיפה כהה עם רקמת זהב.
בורדו וזהב הם הצמד הקלאסי, כמו בשמלות הקטיפה של הכלות. בהזמנות של השנים האחרונות רואים גם רקע שמנת עם צבע אחד, כמו בורדו או כחול כהה.
הגרגוש, כיסוי הראש של הכלה, כתר גבוה עם פרחים וענפי שדאב ותכשיטי כסף בעבודת פיליגרן. בהזמנה זה מתורגם לכסף, לענבר ולירוק.
בוחרים פרט אחד מכל צד ומחזיקים צבע אחד שמחבר ביניהם. שני פרטים מספיקים.
בהזמנות שבדקנו לא. את זה כותבים בהודעה ששולחים עם ההזמנה, יחד עם פרטים כמו תלבושות ואישור הגעה.
ממלאים שאלון קצר ומקבלים נוסח עם הפרטים שלכם וסקיצות בחינם. משלמים רק על מה שאהבתם.
ליצור הזמנה



















